יש שם וקונספט לפינה, על הרגע המושלם לעצור את הזמן כאוהד קבוצה, הקבוצות הכי טובות בעונה הרגילה, שליחות קטלנית וקצת בלוז.
מופע מחצית
אז אחרי הפוסט הקודם השתעשעתי עם רעיון לפוסטים שמשלבים קצת נושאים מחוץ לNBA עם הNBA. תרבות פופולארית, היסטוריה וכל מה שיבוא.
תודה לעידו גילרי על העזרה להדק את הקונספט ומציאת שם הולם.
ועכשיו, לחלק האמנותי.
לעצור את השעון
בסיפור הקצר "רכבת לגיהנום" מתאר רוברט בלוך (הידוע גם כתסריטאי של "פסיכו") את סיפורו של מרטין, נווד עם נטיה להסתבך עם החוק וחיבה לרכבות שלילה אחד, בעודו מתלבט לחזור לדרך הישר, עוצרת מולו רכבת נוסעים, גדולה ושחורה ללא כל סימון או תאורה. הכרטיסן שיוצא ממנה מציע למרטין עסקה: משאלה אחת תמורת זה שאחרי מותו הוא יעלה על הרכבת של הכרטיסן שכבר די ברור לאן היא מובילה.
מרטין מחליט לנסות לבקש עסקה חסינת אש: שעון שבעזרתו הוא יוכל לעצור את הזמן לעצמו. פעם אחת. בנקודה שבה הוא יהיה הכי מאושר ושבע רצון. והשנים מתחילות לעבור.
*
זו השנה ה-30 לערך מאז שהתחלתי לאהוד את גולדן סטייט. זה היה בדיוק אחרי הפירוק (הכנראה לא כזה חכם) של Run TMC. יש אלופות שאפשר להגיד עליהן – הנה זה ה"רגע שמגדיר את ההיסטוריה של הקבוצה". הלב של האלופה של היוסטון רוקטס, הגג של לברון על איגואדלה, לבולס של ג'ורדן יש אינספור כאלה. עם גולדן סטייט, כאוהד – אני לא בטוח. עוד לא היה הרגע שהרגשתי שהגיע הזמן לעצור את השעון ולהגיד זה רגע הפסגה שלי עם הקבוצה.
בסיפור רכבת אל הגיהנום, מרטין חשב שהוא יכול להערים על הכרטיסן והולך מהצלחה להצלחה בספר ובכל פעם מחליט שעדיין לא הגיע הזמן לעצור את השעון, עד ש…
חכו עם הספוילר.
אני לא יודע אם נחזה באליפות של הווריירס או בשושלת קרי-תומפסון-גרין מעבירה את השרביט לשושלת פול-וייסמן-קומינגה.
אני הולך לעצור את הזמן לרגע ולהנות מהחזרה הזו לגמר, מתצוגת התכלית שהראתה לכולם שקליי חזר, מסטף שמקבל MVP של סדרה, מזה שאולי ממשיכים לסדרה מול הקבוצה שתמיד אהבתי במזרח. זה בסדר לעצור את השעון בדיוק כאן.
הקבוצה הכי טובה בעונה הרגילה והפלייאוף
כבר חמש שנים שהקבוצה בעלת המאזן הכי טוב בליגה לא הגיעה לגמר. בשלוש השנים האחרונות עקבותיה אבדו איפשהו בסיבוב השני.
מה שמעלה את השאלה עד כמה להיות הקבוצה שניצחה הכי הרבה בעונה הרגילה עוזר לקחת את הגביע של לארי אובראיין?
צוות המומחים שלנו (אני בטשטוש של אחרי שנ"צ) החליט לבדוק את השאלה בכלים מתקדמים (אקסל).
אז… ב-75 עונות היו 85 קבוצות שסיימו עם המאזן הכי טוב בליגה או בשוויון למאזן זה – בהתעלמות משוברי שוויון.
להיות המנצחת הגדולה של הליגה (או בשוויון איתה) מבטיח אליפות רק ב-42.4% מהמקרים, והפסד בגמר ב-11.8% נוספים. לא רע בכלל.
| הפסידו בסיבוב הראשון | הפסידו בחצי הגמר | הפסידו בחצי הגמר | הפסידו בגמר | זכו באליפות | סך הכל בעלות המאזן הכי טוב (כולל שוויון) |
| 4 | 11 | 24 | 10 | 36 | 85 |
| 4.7% | 12.9% | 28.2% | 11.8% | 42.4% |
סיום במקום הראשון בקונפרנס הוא אינדיקציה אפילו יותר טובה לסיכוי לזכיה באליפות – 67.6% מהאלופות סיימו ראשונות במזרח או במערב (לאו דווקא בכל הליגה). זה לא נתון מאוד מפתיע כי זה כבר מרחיב את המדגם לאחת משתי הקבוצות הטובות בליגה. אגב, מתוך האלופות 21.6% נוספות סיימו במקום השני בקונפרנס שלהן – מה שאומר שהסטטיסטיקה היא קצת לרעתה של גולדן סטייט (מדורגת שלישית בקונפרנס שלה) אל מול ההיט (ראשונים במזרח) או הסלטיקס (מקום שני).
אבל זה עדיין יותר טוב מהמצב שהמדורגות ראשונות אפילו לא מצליחות להגיע לגמר. מתוך ה-11 שלא הגיעו לגמר האיזורי שלהן 3 היו ב-3 השנים האחרונות.
התמונה קצת משתנה כשמסתכלים על הנצחונות לפי עשורים. מה שכמובן מעלה את השאלה ללמה להסתכל על דברים לפי עשורים, האם אנשים באמת אומרים לעצמם, סיימנו עם האייטיז עכשיו נהיה זועפים ונחליף את הכריות בכתפיים בחולצות פלאנל? משער שככה נוח.
האליפות הלכה לקבוצה עם המאזן הטוב ביותר 7 פעמים בשנות השישים אז הסלטיקס שלטו בליגה ביד רמה ובשנות השמונים אז הליייקרס והסלטיקס שלטו בליגה. בשאר העשורים האליפות הלכה לקבוצה עם המאזן הטוב ביותר עד 5 פעמים:
7 פעמים בשנות השישים
3 פעמים בשנות השבעים
7 פעמים בשנות השמונים
5 פעמים בשנות התשעים
3 פעמים בשנות ה-2000
4 פעמים בשנות ה-2010
האם זה תלוי ביכולת של סופר-טים להשיג שליטה בלתי מעורערת בליגה ואז היא מנצחת את כולן גם בעונה הרגילה וגם בפלייאוף? ייתכן. התחושה היא שלא הייתה קבוצה כזו בליגה מאז עונתה הראשונה של גולדן סטייט עם דוראנט.
אבל גם ייתכן שבשנים האחרונות הפער בין איך שמשחקים בעונה הרגילה לפלייאוף עצמו גדל. לואד מנג'מנט והימנעות מלשחק עם פציעות נחשבות לאסטרטגיה לגיטימית במהלך העונה הרגילה וקבוצות מוכנות לוותר על נצחונות בשביל זה. 73-9 של הווריירס? 65-17 של הרוקטס? 64-18 של הסאנס? – מעריכים את המאמץ, אבל הוא דווקא עלול להתנקם בכם בפלייאוף.
קבוצות אולי יכולות ללמוד מזה משהו לגבי הצורך למנוע שחיקת שחקנים בעונה הרגילה וזה שיתרון ביתי ומאזן היסטורי הם לפחות כרגע, לא מתכון לאליפות. אלא אם באמת בנית סופרטים שהכל הקליק בה.
שליחות קטלנית
האם הטרמינייטור מאוד מוכוון מטרה או שהוא לא בטוח לאיזו שנה הוא נשלח?
בלוז
אם הרכבת לגיהנום גרם לכם לחשוב על בלוז (רק השם שלו, מה צריך עוד?) אז אתם לא היחידים ולSavoy Brown הבריטים היה שיר שנכתב בהשראתו, רוברט בלוך אכן נולד וגדל בשיקגו והשפעת העיר ניכרת בסיפור. הנה האגדה החיה של השיקגו בלוז, באדי גאי עושה משהו מהשנים האחרונות.
אם אתם רוצים ספוילר , תגידו בתגובות. קצת קשה להשיג אותו היום בעברית אז אני מתלבט.
תודה יונתן. רוצים בטח שרוצים… השארת אותי סקרן.
באדי גיי אדיר. יש לי הרגשה שאני עוצר בווריירס האלה. אני לא 30 שנה אוהד שלהם רק בהשנים האחרונות התחברתי – לא יודע אם אני אפילו אוהד אולי כבר כן. וסביר שבטח אעזוב את הרכבת הזאת כשהשלישיה הזו תעזוב אבל משלוש הורסיות שלהם המקורית זו עם דוראנט וזו הנוכחית אני אוהב את זו הנוכחית.
אחלה קונספט… אהבתי תמשיך..
תודה. אעלה ספוילר מחר, אני עובר לשלבים הרדומים מידי שלי.
גם אני מש אוהב את הורסיה הנוכחית של ג"ס. עם דוראנט… לא יודע, היה נחמד להיות במשבצת של "השתחוו בפנינו" לאיזו עונה, אבל זה פחות אני…
אחלה יונתן,
keep them coming
אני תוהה מה באנלוגיה שלך מה היא הרכבת לגיהנום (וגם מה זה אומר לגבי הגורל שלך עם הווריורס). עבורנו אוהדי הסאנס העסקה היא קצת הפוכה קודם גיהנום ואחר כך נראה.
חחח
🙁
כולנו נעלה על הרכבת… השאלה היא אם יש רגע שבו אפשר לבחור לעצור את השעון
ולגבי באדי גאי – עד היום ההופעה שלו בנמל חיפה היא האחת הזכורות ב'קריירה' שלי. חיית במה בלתי נגמרת.
הייתי בהופעה שלו בקיסריה ב-2016. רגע לפני שהוא חגג יומולדת 80. הוא עדיין חיית במה מטורפת.
הייתי באחד מפסטיבלי הבלוז בחיפה, חושב ששנה אחרי שהוא הופיע. שם נדלקתי על בלוז ורוק קלאסי. שנה אחרי זה כבר היה פסטיבל הבלוז, הרוק הכבד, האלקטרוני וכל מי שהסכים להגיע…
מעולה! לגמרי לגמרי קארפה דיאם – תהנה ממה שיש עכשיו, אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה, ועם כל הפציעות בכלל…
.
נוטה להסכים שהפער בין העונה הסדירה לפלייאוף גדל. אולי זה קשור גם לסדרי עדיפויות, שחקנים פשוט מתאמצים פחות בעונה הסדירה, עושים לואד מנג'מנט וכאלה. ואולי גם קשור ליתרון הביתיות שאולי מסתמן כפחות קריטי, בצדק או שלא בצדק (לא בדקתי שינוי לאורך השנים בהיבט הזה).
.
ממש מעניין, תודה רבה יונתן.
תודה
פוסט מרתק, שרק מעצים את גדולתו של מייקל ג'ורדן. אני לא הולך עכשיו לשנות ה-90 לבדוק, אבל אני כמעט בטוח שהבולס היו ראשונים בקונפרנס, בליגה, וזכו באליפות כמעט בכל אחת מ-6 שנות אליפותם. ואם נלך אחורה לשנות ה-50 וה-60 הסלטיקס הייתה ראשונה בקונפרנס, בליגה, וזכתה באליפות ברוב 11 אליפותיה, אם לא בכולן.
תודה מנחם.
לגבי האליפויות והובלת הליגה – אז דווקא לא (מבלי להיכנס למובילי קונפרנס).
הסלטיקס הובילו את הליגה וזכו באליפויות 6 פעמים רצופות בסיקסיטיז (7 פעמים אם סופרים את עונת 58-59).
קבוצת ה76ים מפילי הייתה האלופה + מובילת ליגה השביעית בסיקסטיז.
הבולס של ג'ורדן הובילו את הליגה 4 פעמים בעונות שהסתיימו ב-92, 96, 97 ובשוויון עם הג'אז ב-98. הספרס הובילו+אליפות ב-99. הבולס כן הובילו את הקונפרנס המזרחי בכל אליפות למעט זו בשנת 93, אז אלה היו הניקס.
אהבתי. מאוד.
ולחשוב שרק לפני שתי עונות גולדן סטייט עשו Why, she wouldn't even harm a fly.
והקטע שמהשנה הזו כל מה שיצא לנו זו הבחירה בוייזמן – שבשל הפציעה אפילו לא שיחק העונה
ממש.
אגב, אם רגע עצירת השעון שלכם יהיה קרוב למקסים כמו הרגע הזה (https://youtu.be/3mYPaDBBG-Y?t=185 וסליחה על האיכות. הסיבה הכי טובה לשמוח מחזרה נוספת של פיוצ'רמה זה לדעת שכשהם שוב יבוטלו מוקדם מדי, הם שוב יעשו פרק סיום מושלם), אתם מסודרים לכל החיים.
נפלא יונתן
התחברתי מאוד לקטע של לעצור את השעון. אני רואה לא מעט קווים מקבילים של השושלת שלכם והשושלת שלנו: סופרסטאר גיים צ'יינגר בצד אחד של המגרש, פרונט אופיס חכם שחושב המון קדימה, שימוש מושכל וקצת מזליקי בנכסים והכי חשוב בנייה בהווה וגם בעתיד. לא תמיד קבוצה טובה מאוד/קונטנדרית תגיע לגמר, בטח שלא תיקח אליפות אבל הסיכוי הרבה יותר קטן ליצור שושלת שתיחקק בדפי ההיסטוריה. השושלת של הווריורס תיזכר לנצח!
תודה יהלי
מעניין ממי קר למד כל כך הרבה
🙂
תודה יונתן
אחלה קונספט, בהצלחה.
כתוב נהדר. תודה. באדי גאי אגדה חיה. איפה עוד אפשר לקרוא על כדורסל בלוז שחמט ספרות והכל בטעם טוב. האתר רק משתבח עם הזמן. מתי עוצרים?
תודה יונתן, קונספט מעולה.
אני אישית מעדיף תמיד רכבת לגהנום מאשר עגלת הצלחות בדרך לגן עדן
האם היה מישהו שאמר לכרטיסן שהוא מוותר על העיסקה?
בטח לא היה יוצא מזה ספר אבל בטוח יש אנשים שזו היתה בחירתם
נהדר, ממש אהבתי לקרוא.
שלוש השנים האחרונות היו אנומליה בגלל הקורונה, הבועה, פציעות וכדומה. אבל גם בלעדיהן, מגיעים למצב שבו או שיש לך הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר היא או כזאת שדורסת את הליגה סטייל הווריירס, או שיש לך "קבוצת עונה סדירה" סטייל הג'אז. נראה לי שקבוצות עם סופרסטאר כמו יאניס או דוראנט יכולות לזייף בעונה הסדירה מתוך מחשבה שהתעלות של הכוכב תביא להן הצלחה בפלייאוף. קבוצות יותר מאוזנות חייבות לשמור על בלאנס עדין לאורך כל העונה ולקוות שזה יימשך גם לתוך הפלייאוף, דבר הרבה יוצר קשה.
בנוגע לסיפור – האם הרגע שבו אתה עוצר את השעון הוא לא בעצם הגיהנום עצמו? כאילו אם אתה אוהד גולדן סטייט ועוצר את השעון על הקבוצה הגדולה עם קרי ודוראנט זה יכול להיות נפלא בהתחלה – אבל אחרי זמן זה פשוט יימאס, ולבסוף לראות אותם מביסים את כל הליגה פעם אחרי פעם פשוט כבר יעורר בחילה. האם לא יותר יפה לראות אותם נעצרים, נופלים, נכשלים, מתמודדים עם הקשיים ואז שוב מוצאים את הכוחות להתרומם מחדש בגרסה חדשה, שונה ומיוחדת?נפספס את כל זה אם נעצור את השעון ברגע השחא הרי:
חושב שקלטת את המסר של הסיפור הרבה לפני הסופילר
יפה כתבת על עצירתת הזמן.
.
אני הייתי בעונה של ה RUN TMC בסאן פרנציסקו. זו הייתה עונה חביבה שהסתיימה בהפסד בסיבוב הראשון ואף אחד מהאוהדים לא דימיין מה יביאו השנים אח"כ. המדען המטורף, המוכר כדון נלסון, החליף בשנה אחר כל את ריצמונד בבילי אוונס ואז בחתירתו התמידית אחר הביג מן החליף את אנפרני הרדוואי פלוס שלוש בחירות סיבוב ראשון בזכות לבחור את כריס וובר. זה שנא את נלסון מהרגע הראשון ועוד יותר את הרעיון לישחק כסנטר. הבעלות על הקבוצה עברה לידיו של כהן וזה בטיפשותו חתם עם וובר על חוזה שאיפשר לו אחרי שנה אחת לעזוב. הרס בשלוש מערכות.
הי יונתן, מצוין, תודה.
לטעמי החלק על 'רכבת לגיהנום' והקישור לכדורסל ולאהדתך את הווריירס היה מצוין והיתר פחות. אולי כי זה היה יותר מדי סטטיסטי ויבש וזה פחות מושך אותי אישית, ואולי כי זה היה פחות אישי ביותר כללי.
יחד עם זאת, הפוסטים שלך הם פשוט ברמה גבוהה ביותר.
תודה.
הרעיון לקונספט התגבש בסוף הכתיבה וכך גם השם. כנראה שיהיו סטטיסטיקות אבל הפוסטים הבאים יהיו יותר הדוקים.
מישהו חכם לימד אותי שפגישה (אמיתית) מתחילה ברגע שהיא מסתיימת
תודה רבה.
נקודה מעניינת עניין הליגה,ההתייחסות שלי לליגה זה שאתה לא יכול לזלזל בליגה ולצפות שבפליאוף פתאום הכל יסתדר ותהיה מעולה.אני גורס שאתה חייב לסיים לפחות 1-2 בקונפרנס שלך בשביל לזכות באליפות.ועובדה שהשנה זה כמעט מדויק(גולדן אני מניח בלי הפציעות של קרי וגרין היו מסיימים שניים).לגבי לסיים ראשונים זה באמת מעניין ובאמת פיניקס השנה היו פשוט רמה אחת לפחות מעל כל הליגה בעונה הסדירה ופשוט התרסקו בלי שום סיבה נראית לעין בפליאוף(עוד לפני דאלאס הם חרקו מול ניו אורלינס)מצד שני אשפר לומר שהחצי השני של בוסטון נתן לה את הדחיפה והאמונה שהם מספיק טובים לנצח את הכל
טוב. הספויייילר….
.
תודה לכל מי שהגיב אגב. אני ממש מעריך את זה גם אם אני לא תמיד יודע מה לענות מתחת. חושב שזה תקף לכל הכותבים בהופס.
.
קצת מצטט מתוך הסיפור. אני לא מוצא את השם של המתרגם שעשה עבודה נהדרת:
מרטין מחכה כל חייו לרגע המושלם ובכל פעם מחליט שזה לא מספיק טוב ולא עוצר את השעון. כשהוא יודע שהוא גוסס הוא הולך לטייל על המסילה, כדי למצוא שם את מותו.
הרכבת אל הגיהנום באה לאסוף אותו ומבקר הכרטיסים אומר לו שאיש מעולם לא עצר את השעון. "כולם היו כמוך, מרטין – מביטים לעתיד למצוא את האושר המושלם. ממתינים לרגע שלעולם אינו מגיע".
מרטין נאנח "רימית אותי בסופו של דבר".
מבקר הכרטיסים אומר לו שהוא רימה את עצמו ומכניס את מרטין לרכבת.
ברכבת מרטין רואה הרבה אנשים שהם בדיוק כמוהו שתיינים, חוטאים, רודפי שמלות… והם מוצאים חן בעיניו.
אז מרטין עוצר את השעון.
הכרטיסן זועק, "אתה מבין מה עשית? לעולם לא נגיע לתחנה, רק נמשיך לנסוע יחד לנצח!"
מרטין אומר לו שההנאה היא בטיול ולא ביעד. מבקש לעצמו כובע של עובד רכבת והופך לנהג הקטר המאושר של הרכבת לגיהנום.
The Sacramento Express
מכיר את סיפור מיץ' ריצ'מונד מגיע לסקרמנטו?
Welcome to hell…